רש"י על בבא מציעא כ״א

1 דשיילינן להו - אם ראו הפרעון ואם לאו נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא להיות מוכן לכשיפרע:

2 עדי קיום - שכתבו הנפק דבי דינא לא מקיימי ליה אלא א"כ פרע:

3 סמפון שיש עליו עדים - בעדי קיום מוקמינן לה:

4 יתקיים בחותמיו - ואפי' יוצא מתחת יד מלוה כשר:

5 אין עליו עדי קיום - אבל עדים חתומין עליו:

6 ויוצא מתחת ידי שליש - שאין הלוה מוציאו ולא המלוה אלא שליש שביניהם נאמן:

7 או שיצא אחר חיתום שטרות - שיצא לפנינו כשהוא כתוב בשטר חוב אחר החתימה כשר:

8 דהא הימניה מלוה לשליש - דעל כרחך אין כותב שובר אלא מלוה והוא מסרו ליד השליש:

9 מתני' אלו מציאות: מצא פירות מפוזרין - נתייאשו הבעלים מהן כדאמר בגמרא והפקר הן:

10 מעות מפוזרות - הואיל ואין להם סימן ניכר איאושי מיאש והוו להו הפקר וזהו טעם כולם:

11 כריכות - עומרים קטנים כמו מאלמים אלומים ומתרגמינן בירושל' מכרכן כריכן בראשית ל״ז:ז׳:

12 ברה"ר - שהכל דשין עלייהו ואם היה סימן נקשר עליהן הרי הוא נשחת:

13 של נחתום - כל ככרות הנחתומין שוין אבל ככרות של בעל הבית יש בהן סימן:

14 ממדינתן - כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזת המדינה לאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:

15 אניצי פשתן - רישט"א בל' אשכנז ובמקומינו פופי"ר:

16 ולשון של ארגמן - צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע ארגמן ומצויין הן:

17 מצא עיגול - של דבילה:

18 אנפוריא - בגמ' מפרש:

19 גמ' וכמה - חשוב פיזור:

20 קב - מפוזר בארבע אמות אבל בג' אמות לא הוי פיזור וטעמא מפרש ואזיל:

21 אי דרך נפילה - אם מצאם דרך נפילה שיש לדעת שלא הונחו שם מדעת אלא נפלו:

22 אפילו טובא - מקב נמי דכיון דאין בהן סימן איאושי מיאש:

23 ואי דרך הינוח וכו' - עתיד לחזור וליטלן:

24 במכנשתא דבי דרי - בשעת אסיפת גרנות וכאן דשן בעליהן ונשאו את העיקר ונותרו אלו:

25 נפיש טרחייהו - לקבצן:

26 בציר מהכי - אם היה פזורן בפחות מכן:

27 משום דלא חשיבי - עליה קב פירות לטרוח עליהן טורח קיבוץ של ארבע אמות:

28 שומשמין - דקין מאד ויש טורח בקיבוצן יותר מחטין אבל דמיהן יקרין:

29 תמרים ורמונין - גסים הן ואין טורח בקבוצן:

30 יאוש שלא מדעת - דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן:

31 לא הוי יאוש - לקמיה מפרש פלוגתייהו:

32 דמיאש לבסוף - לאחר שמצאו זה וכללא דיאוש כגון דאמר ווי ליה לחסרון כיס דגלי דעתיה שנואש מהן:

33 באיסורא אתא לידיה - דדבר שאינו עשוי להתיאש הוא:

34 זוטו של ים - מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור לאחוריו י' פרסאות או חמשה עשר פרסאות פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך זוטו לשון גודל ושירוע בלשון יווני כמו שכתבו הזקנים לתלמי המלך ואל אצילי ואל זאטוטי מגילה דף ט.:

35 ושלוליתו של נהר - כשהוא גדל ויוצא חוץ לגדותיו ושולל שלל ושוטף הנמצא:

36 רחמנא שרייה - ואפי' באת ליד המוצא לפני יאוש:

37 לקמן - בשמעתין מנין לאבידה ששטפה נהר כו':

38 מהשתא הוי יאוש - שהרי נפל וכשיודע שוב אין דעתו עליו:

39 דאבידה מדעת היא - שלא נפלו ממנו ומדעת הניחם הפקר:

40 עשוי למשמש - וקודם שמצאו זה נודע לבעלים שנפלו ונואשו:

41 דיקירי - כבד משא:

42 סבי דאזלי אתיגרא - זקנים עניים הולכים על משענתם בנחת ורואין כל שבולת ושבולת ולשון נמושות כמו לא ימושו ישעיהו נט שממשמשין והולכים:

43 לקוטי בתר לקוטי - לשון נמושות כמו לא ימיש שמות יג שנוטלין ומשין הכל מלפניהם:

44 ואמאי - אי יאוש שלא מדעת לאו יאוש הוא:

45 נהי - דלגבי עניים דהכא הוי יאוש מדעת שראו שהלכו בה הנמושות ונתיאשו אלא עניים דעיר אחרת עדיין לא ידעי והיאך מותרין בו אלא משום כיון דלכי ידעי מיאשי הוי יאוש משעה שהלכו בו ובהיתר באו ליד זה:

46 קציעות - תאנים שקוצצין אותם באיזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש:

47 ואפי' בצד שדה קציעות - שדה ששוטחים בה קציעות דידע דמהנהו אתו:

48 מותרות משום גזל - אע"ג דכי נפל לא ידע כיון דלכי ידע מיאש מהשתא הוי יאוש כרבא:

49 ופטורות מן המעשר - כדין הפקר דהפקר פטור מן המעשר:

50 בזיתים ובחרובים אסור - כאביי:

51 בשלמא רישא לאביי - מצי לתרוצי דמעיקרא ידע ואיאש כדמפרש ואזיל:

52 דקתני בזיתים ובחרובין אסור - וסלקא דעתך משום דלא עבידי דנתרי וליכא למימר ידע דאיאש ואע"ג דלכי ידע מיאש לא הוי יאוש מהשתא:

53 חזותו מוכיח עליו - מראיתו ניכר של מי הוא הלכך מריה לכי ידע דנפיל לא מיאש דמימר אמר כולי עלמא ידעי דדידי נינהו ולא הפקר הן ולא שקלי להו:

54 עם נפילתה נמאסת - הלכך כיון דידיע דנתרא מעיקרא מיאש משום מאיסותא דמכי נפלה לא חשיבא עליה ומפקר לה:

55 לא ידיע - לא גרסינן ופירוש היה משובש בספרים: